נס פח השמן והברכה שבחנוכה
כולנו אוהבים את חג החנוכה, ואיך אפשר שלא?! חג מתוק ומקסים, של התכנסות משפחתית, ברדת יום, עם החשכה עוטפת לאור הנרות. מברכים, שרים משירי החנוכה, ואם גם מתמזל המזל ויש גם גשם בחוץ האווירה של הביחד והשותפות מתעצמת פי כמה. ישנם מטעמי החג הטעימים להפליא עם שלל הקלוריות שלהם, הסביבונים, החנוכיות היפות, הנרות המעוצבים, מתנות דמי החנוכה ובקיצור באמת חג מושלם. בשנים האחרונות הפך גם לחג הפסטיבלים,נושכי הכיס, אך הפעם את הצד הזה נניח ונשאירו לפעם אחרת.
כל אחד אוהב בחג הזה משהו אחר. המשהו המסויים המדבר ללבו. אצלי חזק במיוחד המשפט האלמוותי מהשיר ששרנו בגן לפני הרבה שנים "באנו חושך לגרש" כולל רקיעת הרגל הנלווית לשיר הילדים הפשוט הזה ומשסיים את השיר משפט אחד גדול- "כל אחד הוא אור קטן,וכולנו אור איתן. סורה חושך על פני אור, סורה מפני האור". ואני בוחרת הפעם להתייחס לעניין הזה שבחג החנוכה ולקחת את הדברים למקום הרבה יותר רחב, הרבה יותר פילוסופי.
המחשבה שכל אחד הוא אור קטן, היא מחשבה נפלאה. בכל אחד מצוי האור. במצליחן ובטיפש, בבריא ובחולה, בצעיר ובזקן. כל אחד צריך לגלות את האור שבתוכו. לפעמים האפלה מסביב סוגרת עלינו. אנו מתקשים לראות את האור, אבל דווקא אז הוא מבליח במלואו עוזו וכוחו. וכשמצרפים כמה אורות יחד, נהיה אור גדול. במחשבה הזו, ובראיית הדבר דרך משקפיים אלו יש התבוננות מאוד מנחמת ומעודדת בחיים. היכולת לגלות ולראות בכל אחד ובכול שלב, את הייחוד, את השוני, את היופי את האור.
